קבוצות לעיבוד חוויית לידה

המציאות לא תמיד מותירה לנו את המרחב הזה. משתחררות מבית החולים תוך יממה-יומיים, ומיד נדרשות לתפקד כאימהות, לטפל בתינוק, להתמסר למשימה חדשה ולא מוכרת. וכך, חוויית הלידה, על כל מה שהיא נשאה בתוכה, נשארת לרוב בלי מקום לעיבוד.

לכל אישה יש דרך משלה

לכל אישה יש דרך משלה להתמודד עם מה שעברה.

• יש שיצאו מהלידה מחוזקות ומעצימות.
• יש שמעדיפות להתמסר לאמהות ולא לגעת בלידה.
• יש שמספרות על קושי להתחבר לתינוק, על תחושה שמשהו מהן נשאר שם, בחדר הלידה.
• יש שנושאות רגשות אשם — כלפי התינוק, כלפי בן/בת הזוג, ביחס לציפיות מהלידה.
• ויש שחוו את הלידה כמאתגרת ואף כטראומטית, עם תחושה של איבוד שליטה על הגוף.

המודל הקבוצתי

לפני כמה שנים פיתחתי מודל קבוצתי לעיבוד חוויית לידה, שאני מנחה מאז במסגרת טיפות חלב בתל אביב. התהליך הקבוצתי מאפשר לעצור, להפנות קשב פנימה, לעצמכן ולגוף, ולתת מקום ללידה ולכל מה שהיא נשאה בתוכה. הריבוי של חוויות לידה שונות בקבוצה פותח נקודות מבט, ומאפשר לכל משתתפת להסתכל על הלידה שלה מזוויות חדשות. העבודה משלבת קשב לגוף ולחלקים הלא-מילוליים, לצד שיח קבוצתי.

מה מספרות המשתתפות

אימהות שעברו את התהליך מספרות על שותפות גורל ואחוות נשים, על קשרים אינטימיים ומחזקים שנוצרים במפגשים השבועיים, ועל מרחב לא שיפוטי שבו אפשר סוף סוף לדבר על מה שקשה — הקושי, האכזבה, הכעס — דברים שלא תמיד יש עם מי לשתף בהם בסביבה הקרובה. הקבוצה נוגעת ברגעים הטובים והקשים גם יחד, ברגעים של שליטה ושל חוסר שליטה, ולקראת הסיום גם בשאלה — למה אני זקוקה, במצבים דומים או בלידה הבאה.